לכתוב ספר זה לא מסובך במיוחד, אם מבינים שאין שום דבר מקודש בספר. המילה הכתובה תישמר, כנראה, לאורך זמן יותר מאשר הדברים שאתם אומרים, אבל זה לא מקנה לה שום הילה מיוחדת של קדושה. הספר שלכם הוא פשוט דרך נוספת לקיים שיחה עם הקוראים שלכם.
ולא סתם שיחה, אלא שיחה אינטימית במיוחד. זו שיחה שקטה, אחד על אחד, ביניכם לבין הקורא או הקוראת. גם אם הוא בהמון אנשים, גם אם היא קוראת את הספר במיטה עם בן הזוג, ברגע הקריאה זה שיחה פרטית ואישית לגמרי שמתנהלת בראש שלהם.
כשאתם כותבים ספר, דמיינו את הקורא כמישהו שנמצא אתכם באותו חדר. אתם פשוט מדברים. זו לא הרצאה. זו לא מסה. לא מחזה. לא שירה. לא הטפת מוסר. לא ספר בישול… אלו וודאי לא דברי אלוהים ואפילו לא ציטוט מפיו של הנביא. אז בלי לחץ. לא צריך מליצות. וקישוטים. לא צריך להפליג יותר מדי בתיאורים. אנחנו לא מנסים להתחרות בעגנון ולא מנסים לזכות בפרס מאגודת הסופרים.
הדבר היחיד בחריג בשיחה הזו היא שאתם לא יכולים לשמוע, במהלך הכתיבה, את התגובות של הקורא. זהו הדבר האחד שעליכם להשלים לבד (ולכן חשוב כל כך לדעת בדיוק עבור מי אתם כותבים). דמיינו אותו מולכם. תארו לעצמכם מה היה אומר בתגובה, מה היה שואל, מה הוא חושב כשאתם אומרים את זה. כתבו את ההמשך בהתאמה. כך, פסקה אחרי פסקה, אתם יוצרים את החיבור של הקורא אתכם, עם התוכן. כך, פשוט, אתם כותבים את הספר.
