"אם יש ספר, שברצונך לקרוא, אבל הוא טרם נכתב, מחובתך לכתוב אותו." (טוני מוריסון, זוכת פרס נובל לספרות 1993)
הי [[שם]],
ג'ו ויטלי, האיש בתמונה, מוכר בחוגים מסוימים בתואר "הבודהה של האינטרנט". רוב האנשים מכירים אותו יותר בזכות השתתפותו בסרט "הסוד", ועבודתו בנושא "חוק המשיכה" (law of attraction). ג'ו פרסם עד היום 19 ספרים בתחומי שיווק ומכירה, בשילוב אלמנטים רוחניים. ג'ו ויטלי חתום על כמה מתרגילי היחצנות המבריקים ביותר בהיסטוריה של הספרות (ביניהם הונאה הזכייה בלוטו וקונצרט הרוק הראשון לכלבים).
דר' ג'ו ויטלי הוא אדם ש-"עשה את זה". הוא מרואיין מבוקש, ומרצה בכל העולם. רוב אלו שמאזינים לו בשקיקה לא יודעים שהוא העביר תקופה לא קצרה מחייו הבוגרים כחסר-בית. הוא התגורר במכוניתו ואף אחד לא החשיב אותו כמומחה לשום דבר. גם כשעבד בתעשיית הפרסום כקופירייטר, אף אחד לא החשיב אותו כמוביל או דמות משמעותית במיוחד.
השינוי הגיע עם הוצאת ספרו " זן ואמנות הכתיבה: גישה חדשה לביטוי יצירתי". הספר הוביל להרצאות, שהובילו לספר נוסף – "המדריך השלם לפרסום העסק הקטן" אשר רק בעקבותיו החל כוכבו לזהור. ג'ו ויטלי גילה את הסוד, אבל זה לא הסוד שבסרט. זה הסוד שבפרסום ספר כבסיס לפרסום אישי.
לדעתי, הסיפור של ויטלי מדגים את הטעות המקובלת של רוב האנשים בעולם. הם חושבים שעליהם ללכת וללמוד (את מה שההורים או המורים שלהם רוצים שילמדו), להיבחן ולזכות בתעודות ותארים (שמהוות "אישור" מטעם מישהו שהם "יודעים"), ואז להתחיל מלמטה במשרה כלשהי , לעבוד ללא לאות במשך זמן רב ולקוות שאחרים יכירו במומחיות שלהם, ואז יוכלו להתחיל להתייחס לעצמם כאל בעלי ידע שיש בו ערך.
הסיפור של ג'ו ויטלי מוכיח שהאמונה המקובלת הזו היא טעות מטופשת ומזיקה, וזה לא הסיפור היחיד שמדגים זאת. כמוהו גם סיפור ההצלחה של רוברט קיוסאקי ("אבא עשיר אבא עני"), ו של ג'ק קנפילד ומארק ויקטור הנסן (שכתבו יחד את "מרק העוף של הנפש") ועוד רבים כמותם. כולם היו אנשים בעלי כישורים ויכולות, עבדו ורכשו ניסיון, אבל אף אחד לא שמע עליהם ואף אחד לא החשיב אותם, לא בתחום שלהם ולא מחוצה לו, עד שכתבו והוציאו לאור את הספר שלהם. הספר הוא זה שחשף אותם כמומחים לעולם. הספר גרם לאנשים אחרים לרצות להקשיב להם.
בסדרת הוובינרים "לצאת לאור" אני עומד לדבר גם על זה.
